<h1>ספר התרומות שער ז' חלק ב'</h1>
<h2>דף קכח:</h2>
ועדות בקנין כשטר דמי, ואי אמר ליה חמשין לך בקנין ואידך בלא קנין והודה לו במאי דהוי בקנין וכפר באידך, מסתברא דמשתבע היסת ומפטר. ודוקא דאיכא סהדי דמסהדי בההוא קנין, או דמקיים ליה לשטריה דתבע ליה ממקום אחר, כגון משאר שטרות או מפי עדים, אבל אם הודה הלוה מפיו שכן הוא שהוא כתבו, הא קימא לן דצריך לקיימו, והוה ליה כתביעה דעל פה ונשבע כשאר מודה מקצת. וכן אם מודה הלוה בקנין, אחר שאין עדים מעידין עליו, נשבע כשאר מודה מקצת בתביעה דעל פה. וכן כתב הרב אבן מגש בפרק יש נוחלין [קכ"ח ע"ב] על המוציא שטר חוב על חבירו [והוא אומר לא נפרעתי כלום] ולוה אומר פרעתיך מחצה, ועדים מעידין אותו שפרעו כולו. [ואמרינן עלה נשבע הלוה וגובה המלוה מחצה. וכתב בזה], נקטינן מינה לענין דינא דלא אמרינן דשטרא הוי כפירת שעבוד קרקעות ואין נשבעין עליהן, אלא היכא דאיכא שטרא בודאי, אבל היכא דליכא שטרא בודאי מיהו אמר מלוה דשטרא הוה ליה וארכס, אע"ג דאודי ליה דכתב ליה שטרא, אי נמי מודה ליה דקנה מיניה בההוא ממונא בקנין, דסתם קנין לכתיבה עומד, כי קא מודה ליה השתא במקצת וכפר במקצת, אי נמי אמר ליה פרעתיך מחצה, כיון דהשתא מיהא הא ליכא שטרא בידיה וליכא עדים דמסהדי ליה בההיא קנין, לא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות היא אלא כפירת תביעה דעל פה היא ונשבע עליה, דהא היכא דקא תבע ליה מלוה ללוה בהאי שטרא וקא מודה ליה לוה דאישתייר ליה מההוא שטרא פלגא, דהויא ליה הודאה וכפירה בהאי שטרא, ואפילו הכי כיון דבהאי שטרא לא מחיבין ליה בי דינא, דהא אסהידו עליה סהדי דפריעא היא, אמרינן עלה נשבע הלוה אההוא פלגא דכפר ולא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות הוא, וכל שכן היכא דלא אודי ליה לוה בשטרא ולא בקנין, דאע"ג דמלוה טעין דשטרא הוה ליה ואירכס, אי אודי ליה לוה במקצת וכפר במקצת, אי נמי אסהיד עליה עד אחד דקנה מיניה בההוא ממונא ולוה אומר לא היו דברים מעולם, תביעה דעל פה היא, ומשתבע שבועה דאוריתא, ע"כ. ומסתברא שאם הוציא עליו כתב ידו שלוה ממנו ואע"פ שהוחזק בבית דין, אם הודה במקצת אותו שטר וכפר במקצתו, נשבע עליו שפרעו מחצה, אם אין בו נאמנות. וכן אם תבעו מנה על פה ומנה בכתיבת ידו שהוציא עליו מקויימת, והודה בכתיבת ידו וכפר בעל פה, או שכפר בכתב ידו וטען שפרעו והודה בעל פה, בכל זה נקרא מודה מקצת, שאין לומר שתביעת שטר הוא כפירת שעבוד קרקעות, אלא בשטר שיפה כחו לטרוף בו מן המשועבדין, אבל זה שאין טורפין בו מן המשועבדין כלל, וכמו שאנו עתידין לפרש בשער המיוחד לדין זה [שער י"ג], הלכך אין כפירתו שיעבוד קרקע, והויא ליה כתביעה דעל פה ונשבעין עליה. ואם מסרו לאותו כתב יד למלוה בפני עדים, שטורף מן המשועבדין, אין נשבעין עליו. וכן הסכימו הראשונים ז"ל.
